📍 מפת מיקומים · location-pins

🕊️
מפת התחנות של השיעור · אמונה ומחשבה

עולם כמנהגו נוהג

שיעור של הרב יהודה טאוב

ימות המשיח בדברי הרמב"ם: קיבוץ גלויות, משלי הנביאים, הסתירה בין הלכות מלכים להלכות תשובה, וכיצד נבואות יכולות להתקיים בדרך הטבע

▶ לצפייה בשיעור📍 4 תחנות · 16 נקודות עניין
1
תחנה א מתוך ד · כרטיסים 1–3

🌳 פלאי העתיד בגמרא

היכן עמדנו

🔁 תחנה א · נקודה 1

השאלה היא האם ימות המשיח יגיעו בשינוי פתאומי של העולם, או בתהליך טבעי שבו הנבואות מתקיימות.

בשיעור הקודם ראינו מחלוקת גדולה בגמרא. לדעת שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, והעולם כמנהגו נוהג. ולדעת רבי חייא בר אבא, כל הנבואות הגדולות על שינוי העולם נאמרו על ימות המשיח.

המחלוקת הזאת אינה רק עניין לימודי. יש מי שסוברים שראוי לפעול כבר בימינו לבניין בית המקדש, ויש מי שסוברים שיש לחכות שיבוא מן השמיים. יש מי שחי את הנושא בכל ליבו. הרב סיפר על הרב ישראל אריאל, שהיה מן החיילים הראשונים שהגיעו להר הבית במלחמת ששת הימים, ועד היום זיכרונות אלה חיים בו.

אבל השאלה היסודית נשארת: איך זה יקרה? אם ה' יכול לעשות שההר יושפל בדרך טבעית, כמו שראינו בדרך לירושלים, אולי גם שאר הנבואות יתקיימו כך. ואולי לא.

בשיעור הזה נמשיך בגמרא נוספת, שנראית כסותרת לגמרי את שיטת שמואל, ואחר כך נעבור לדברי הרמב"ם, שפוסק בסוגיה הזאת, ונראה איך הוא מיישב את הכול.

ונזכור שגם בלימוד הזה, כמו בכל לימוד של עניינים עתידיים, יש לגשת בענווה. גדולי ישראל נחלקו בדברים אלה, וכל אחד מהם למד את המקורות בכובד ראש ובאהבת אמת.

אישה שתלד בכל יום

🐣 תחנה א · נקודה 2

רבן גמליאל דרש שלעתיד לבוא יקרו דברים פלאיים, והראה לתלמידו דוגמה להם בעולם הזה.

הגמרא במסכת שבת מביאה: יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה אישה שתלד בכל יום, שנאמר "הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו". ביום שהרתה – יולדת. לגלג עליו אותו תלמיד ואמר: "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". אמר לו: בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה. יצא והראה לו תרנגולת.

תרנגולת מטילה ביצה כמעט בכל יום. ההסבר הוא שיש בתוכה כמה ביצים בשלבים שונים של התפתחות, ולכן בכל יום יוצאת אחת. כך, לכאורה, יכול להיות גם בעתיד.

ועוד דרש: עתידים אילנות שיוציאו פירות בכל יום, שנאמר "וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי" – מה ענף בכל יום, אף פרי בכל יום. שוב לגלג התלמיד, ושוב הראה לו רבן גמליאל דוגמה בעולם הזה: הצלף, שמוציא פירות במהירות.

ועוד דרש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות, לחמים מוכנים, וכלי מילת, בגדי צמר משובחים, שנאמר "יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ". והראה לו דוגמה: כמהין ופטריות, שצומחות מוכנות מן האדמה בן לילה.

יש כאן דבר מעניין: רבן גמליאל לא דחה את התלמיד בטענה "כך כתוב וזהו". הוא הראה לו דוגמה מן העולם הזה. הוא רצה שיבין שהדברים אינם רחוקים כמו שהם נשמעים.

האם זה נגד שמואל?

❓ תחנה א · נקודה 3

דברי רבן גמליאל נראים כחולקים על שמואל, שהרי הם מתארים דברים שאינם טבעיים.

הגמרא הזאת אומרת לכאורה במפורש שבימות המשיח יקרו בארץ ישראל, בעולם הזה, דברים שאינם טבעיים כלל: אישה שיולדת ביום שהרתה, עצים שנותנים פרי בכל יום, ארץ שמצמיחה לחם מוכן. פלאי פלאים.

וזה לכאורה סותר את שמואל, שאמר "עולם כמנהגו נוהג". ולא רק זה: התלמיד שלגלג אמר "אין כל חדש תחת השמש", כלומר העולם ימשיך כמנהגו. וזה דומה מאוד לשיטת שמואל! ורבן גמליאל כעס עליו. אם כן, האם שמואל סובר כמו אותו תלמיד?

הגמרא כאן נראית כאילו היא מתעלמת משיטת שמואל לגמרי, ומציגה את הדברים כפשוטם. ואם כך, קשה: איך יכולה שיטת שמואל לעמוד מול דברים מפורשים כאלה של רבן גמליאל?

עד כאן הגמרות. ועכשיו נעבור להלכה, לדברי הרמב"ם. הרמב"ם מקדיש לנושא שני פרקים בסוף הלכות מלכים, ושם הוא מכריע בשאלות האלה, ונראה שהוא גם פותר את הקושיות.

2
תחנה ב מתוך ד · כרטיסים 4–7

👑 המלך המשיח והתורה

המלך המשיח עתיד לעמוד

👑 תחנה ב · נקודה 4

לפי הרמב"ם, המלך המשיח יחזיר את מלכות דוד, יבנה את המקדש ויקבץ את נדחי ישראל.

בפרק אחד עשר מהלכות מלכים כותב הרמב"ם: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מצוותה האמורה בתורה".

וכאן יש שאלה שצריך לחשוב עליה מאוד. הרמב"ם כותב שהמלך המשיח הוא שמקבץ את נדחי ישראל. ואנחנו רואים בדורנו שעולים לארץ יהודים רבים מכל קצות העולם. האם המשיח כבר בא? ואם לא, איך מתקיים קיבוץ גלויות בלי משיח?

ועוד: אצל הרמב"ם יש סדר. קודם המלכות, אחר כך בניין המקדש, ורק אחר כך קיבוץ הגלויות. ואצלנו הסדר שונה: קיבוץ גלויות קודם, בלי מלך ובלי מקדש.

הרב אמר שיש שני פירושים איך להבין את דברי הרמב"ם האלה. ולפני שנגיע אליהם, צריך לקרוא את ההמשך, כי שם מסתתר המפתח.

השאלה הזאת אינה רק של היום. כבר דורות שואלים אותה, ובכל דור היא מקבלת משמעות חדשה לפי מה שעובר על העם.

"שהרי התורה העידה עליו"

📜 תחנה ב · נקודה 5

הרמב"ם כותב שהתורה העידה על המשיח, אבל הפסוק שהוא מביא מדבר על קיבוץ גלויות.

ממשיך הרמב"ם: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו".

כאן ביקש הרב לעצור: מי יכול להראות לי היכן בתורה כתוב "משיח"? בחמשת חומשי תורה המילה אינה מופיעה. יש רמזים, כמו בברכות יעקב ובנבואת בלעם. אבל הרמב"ם אומר שהתורה "העידה עליו". איפה?

הרמב"ם עצמו מביא את הפסוק: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים... אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ... וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ". והוא מוסיף: ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

אבל שימו לב: בפסוק הזה, מפרשת ניצבים, אין המילה "משיח". כתוב שה' יקבץ את ישראל מכל מקום, גם מקצה השמיים, יביא אותם לארץ, והם יירשו אותה. כתוב קיבוץ גלויות. ובכל זאת הרמב"ם קורא לזה "התורה העידה על המשיח".

מכאן אפשר להבין שבעיני הרמב"ם, קיבוץ גלויות והמשיח קשורים זה בזה עד כדי כך, שעדות התורה על אחד היא עדות על השני. והשאלה היא למה.

"איך זה יכול לקרות בלי משיח?"

🌍 תחנה ב · נקודה 6

ייתכן שהרמב"ם לא יכול היה לדמיין קיבוץ גלויות בלי משיח, ולכן קשר ביניהם.

איך להבין זאת? הרב אמר שהתירוץ הפשוט הוא כך: הרמב"ם לא יכול היה לדמיין שקיבוץ גלויות יקרה בלי משיח. בתורה כתוב שיהיה קיבוץ גלויות. ואיך יהיה? איך ייתכן שהעמים יתנו ליהודים לחזור לארצם? איך ייתכן שמדינות יצביעו בעד מדינה יהודית? בימי הרמב"ם זה נשמע הזוי לגמרי. לכן היה בטוח שזה יכול לקרות רק על ידי המשיח.

ואנחנו, שחיים בתוך המציאות הזאת, לא תמיד תופסים כמה היא מופלאה. הרב הזכיר שבהצבעה של האומות על הקמת המדינה הצביעו בעדה גם מדינות שלא היה צפוי שיעשו זאת, כמו ברית המועצות. יש מי שהסבירו זאת בשיקולים מדיניים של אותם ימים. אבל מי יכול היה לצפות זאת מראש?

וגם עמים נוצריים, שלפי תפיסתם הדתית המסורתית לא היה מקום לשיבת היהודים לארצם, תמכו בכך. מסופר על אחד ממנהיגי המעצמות באותה תקופה, שנשאל מדוע הכיר במדינה היהודית, ואמר: איזו זכות יכולה להיות לאדם גדולה מזו, לעזור להבטחה האלוקית להתקיים?

לפי ההסבר הזה, אילו ראה הרמב"ם את הדברים, ייתכן שהיה אומר: התורה הבטיחה קיבוץ גלויות, וזה מה שקורה. הוא כתב "משיח" כי לא דמיין דרך אחרת.

שתי דרכים בהבנת הרמב"ם

🛤️ תחנה ב · נקודה 7

המחלוקת בהבנת הרמב"ם קובעת איך מתייחסים למה שקורה בימינו, ומה נגזר מכך למעשה.

הרב אמר שזו הדרך שבה מבינים לדעתו רבים מן הרבנים. אבל לא כולם מסכימים לה. יש רבנים שסוברים שיש לקרוא את הרמב"ם כפשוטו: קודם בא המלך המשיח, ורק הוא מקבץ את הגלויות. לפי זה, מה שקורה כאן עכשיו אינו קיבוץ הגלויות שהתורה הבטיחה, אלא דבר אחר. הרב לא רצה לנקוב בשמות. לכל דעה יש מי שמחזיק בה.

ומה ההבדל למעשה? הבדל עצום. אם מה שקורה כאן הוא קיום ההבטחה האלוקית, הקדוש ברוך הוא מקבץ את עמו, אז לפי השיטה הזאת ראוי לכל יהודי להצטרף להבטחה, ולבנות את הארץ ככל האפשר. בעלי השיטה הזאת מזכירים שביציאת מצרים, כשה' גאל את עמו, מי שהשתייך לגאולה יצא.

ואם מה שקורה כאן אינו חלק מתהליך הגאולה שהתורה דיברה עליו, אז לפי השיטה האחרת אין בו חיוב מיוחד מצד הגאולה, ויש שלמדו מכך שאפשר להמשיך לחיות בחוץ לארץ ולחכות למשיח.

הרב הדגיש: יש כאן הבדל של שמיים וארץ באופן שבו מתייחסים לימים האלה. הכול תלוי באופן שבו קוראים הלכה אחת ברמב"ם. לכן אמר בתחילת הלימוד שימות המשיח אינם הלכה לעתיד בלבד, אלא הלכה שנוגעת למעשה בימינו.

3
תחנה ג מתוך ד · כרטיסים 8–12

🔐 משלים וחידות

וגר זאב עם כבש

🐺 תחנה ג · נקודה 8

לפי הרמב"ם, בימות המשיח אין שינוי במעשה בראשית, ונבואת הזאב והכבש היא משל.

בפרק שנים עשר כותב הרמב"ם: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג".

ומיד הוא מביא דבר שאינו מופיע בגמרא: "וזה שנאמר בישעיה וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ – משל וחידה". מה פירוש המשל? "עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי האומות, המשולים כזאב ונמר", ושכל העמים יחזרו לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו. הזאב והנמר הם העמים, והכבש והגדי הם ישראל.

וממשיך הרמב"ם: וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח ייוודע לכל לאיזה דבר היו משל ומה עניין רמזו בהם.

זה חידוש עצום. בגמרא יש דברים רבים שעתידים להיות לעתיד לבוא, וכאן אומר הרמב"ם: כולם משלים. לא שהם אינם אמת, אלא שהם יתקיימו בצורה שאיננו יודעים עכשיו, ורק כשיקרו נבין למה התכוונו.

לחם בכל יום

🍞 תחנה ג · נקודה 9

הגלוסקאות שארץ ישראל עתידה להוציא יכולות להיות משל ללחם טרי שמגיע בכל יום בקלות.

נחזור לגמרא שראינו: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות. מי יודע, אמר הרב, אולי הכוונה היא שיהיה קל מאוד להשיג לחם.

בעבר, כדי לאכול לחם, היו צריכים לזרוע חיטים, לקצור, לטחון, ללוש ולאפות. אישה הייתה קמה פעם בארבע לפנות בוקר, כי אם לא, כשבעלה יחזור מן התפילה לא יהיה מה לאכול. מי שרצה לחם בשמונה בבוקר, היה צריך לקום בארבע. ולחם של אתמול כבר התייבש. נסו לראות כמה מחזיק לחם ביתי ביום חם.

והיום? בכל בוקר יש לחם טרי, מוכן, בכל מקום. כאילו הארץ מוציאה לחם בכל יום. מי אמר שהכוונה דווקא שהלחם יגדל על העצים? מה ההבדל אם הוא יוצא מן העץ או מן המאפייה? העיקר שהוא מוכן, קל וזמין.

לפי הרמב"ם, כל דברי הגמרא האלה הם משל, והכול יתקיים בצורה מעניינת מאוד. העולם כמנהגו נוהג, ובכל זאת הנבואה מתקיימת. כך הרמב"ם מתרץ את כל הגמרות.

וזה מלמד גם הכרת טובה: מה שנראה לנו היום רגיל, היה בעיני הדורות הקודמים פלא שאפשר לחלום עליו רק לעתיד לבוא.

אליהו בא לעשות שלום

🔥 תחנה ג · נקודה 10

אליהו הנביא יבוא לפני המשיח, לא כדי לפסול ולהכשיר משפחות, אלא כדי לעשות שלום בעולם.

ממשיך הרמב"ם ומביא את דברי חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. כלומר, הוא פוסק כשמואל. ומוסיף שמפשטי דברי הנביאים נראה שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם לה יעמוד נביא ליישר את ישראל ולהכין ליבם, שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא".

ומה תפקידו של אליהו? "ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים". אליהו מכין את הגאולה בכך שהוא משיב את ישראל בתשובה ומחבר בין הלבבות.

הרב העיר על צירוף מעניין. בשבוע של פרשת פנחס, שבהפטרה שלה מוזכר אליהו, נפתחה מחדש מערת אליהו בחיפה אחרי שיפוצים. ואחד המקורות החשובים למקום הוא מה שכתב תלמידו של בעל "אור החיים", שתיאר כיצד רבו התפלל במערה והרגיש בה קדושה רבה. והפתיחה חלה סמוך ליום ההילולא של בעל "אור החיים".

אליהו, אומר הרמב"ם, יבוא לפני המשיח. ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו.

לא ידע אדם עד שיהיו

🌫️ תחנה ג · נקודה 11

הרמב"ם מעיד שפרטי ימות המשיח סתומים, ואין לדעת איך יהיו עד שיהיו.

ומסיים הרמב"ם דבר מעניין מאוד: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סדור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת".

וגם כאן יש מחלוקת מעניינת. הרב סיפר שאמרו לאחד הרבנים, שסובר שהמלך המשיח חייב לבוא לפני קיבוץ גלויות: רבנו, למה אתה פוסק כך? הרי הרמב"ם עצמו כתב שאי אפשר לדעת מה יהיה עד שיהיה. אם אנחנו רואים קיבוץ גלויות, איך אפשר לומר שזה לא ייתכן רק משום שבסדר שברמב"ם המשיח קודם? הרמב"ם עצמו העיד שהדברים יכולים להיות אחרת!

ענה אותו רב: לדעתו, "לא ידע אדם עד שיהיו" מוסב רק על הפרטים שבפרק הזה, על המשלים, ועל האופן שבו יתקיימו הנבואות. אבל לא על היסודות שנכתבו בפרק הקודם, שהמשיח הוא שמקבץ את הגלויות.

ואחרים חולקים, ואומרים: מה שכתב הרמב"ם הוא מה שחשב שיקרה, אבל לא שהדבר מחייב להיות דווקא כך. גם כאן הכול תלוי בהבנת לשון אחת ברמב"ם.

בשביל מה מחכים

📖 תחנה ג · נקודה 12

ימות המשיח אינם שלטון ותענוגות, אלא זמן שבו יהיו ישראל פנויים לתורה ולדעת את ה'.

ועוד כותב הרמב"ם: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעמים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא".

הרמב"ם כותב במפורש מהי מטרת הימים האלה: שבני אדם יוכלו ללמוד תורה כמו שצריך, בלי מפריע, ויזכו לעולם הבא. לא כבוד, לא כוח ולא הנאות.

"ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויים כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... שנאמר: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

זה מסר חשוב לכל מי שמחכה לגאולה. השאלה אינה רק "מתי", אלא גם "בשביל מה". מי שמחכה לגאולה כדי ללמוד תורה ולדעת את ה', כבר עכשיו מתחיל לחיות בדרכה.

4
תחנה ד מתוך ד · כרטיסים 13–16

⚖️ הסתירה ויישובה

"עין לא ראתה" בהלכות תשובה

🔍 תחנה ד · נקודה 13

בהלכות תשובה נראה שהרמב"ם פוסק כרבי חייא בר אבא, ובהלכות מלכים כשמואל.

ועכשיו נעבור לרמב"ם במקום אחר, בהלכות תשובה, פרק שמיני. שם כותב הרמב"ם על חיי העולם הבא, שאין כוח באדם להשיג אותם. ומוסיף: "וכל הטובות שניבאו בהן הנביאים לישראל, אינן אלא לדברים של גוף שנהנין בהן ישראל לימות המלך המשיח, בזמן שתשוב הממשלה לישראל. אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון".

ומביא: "אמרו חכמים: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא – עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ".

זו תמיהה עצומה. בגמרא ראינו שזו מחלוקת: שמואל אומר שימות המשיח הם עולם כמנהגו נוהג, ולכן הנבואות הגדולות נאמרו על העולם הבא. ורבי חייא בר אבא אומר שכל הנביאים התנבאו על ימות המשיח. ובהלכות מלכים פסק הרמב"ם כשמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות. ובהלכות תשובה הוא פוסק כרבי חייא בר אבא!

את הקושיה הזאת שואל בעל ה"כסף משנה", מרן הבית יוסף. הוא מביא את הגמרא שאומרת במפורש "ופליגא דשמואל", ונשאר בצריך עיון. איך פוסק הרמב"ם כשתי הדעות?

"פליגא" באגדה

🗝️ תחנה ד · נקודה 14

במחלוקת באגדה "פליגא" אינו בהכרח מחלוקת, ולכן הרמב"ם מצרף את שתי הדעות.

נאמרו בזה כמה יישובים מעניינים. הרב הביא יישוב אחד, שיש בו שיטה חדשה בהבנת הגמרא.

הגמרא אמרה ששמואל אינו יכול לסבור שהנביאים התנבאו על ימות המשיח. כי לשיטתו העולם כמנהגו נוהג, ואם כן איך יתקיים "לא ישא גוי אל גוי חרב"? לכן לדעת הגמרא, הנבואות נאמרו על העולם הבא.

אבל לרמב"ם יש שיטה אחרת. בהלכה, כשהגמרא אומרת "פליגא", יש מחלוקת, וצריך להכריע. אבל בדברי אגדה, "פליגא" אינו בהכרח מחלוקת. הפירוש הוא: על פניו נראה שהדברים שונים. אבל יכולים להיות יישובים רבים, והגמרא לא נכנסה לתרץ אותם.

והרמב"ם סובר שבאמת אין כאן מחלוקת. שמואל אמר שהעולם כמנהגו נוהג, וזה אינו סותר שכל הנבואות נאמרו על ימות המשיח. איך? הנבואות יתקיימו, אבל בדרך הטבע. וכך מתורצת גם הקושיה מן השיעור הקודם: איך יכול אמורא כשמואל לחלוק על משנה? התשובה: הוא אינו חולק. רק על פניו זה נראה כחולק, ויש תירוצים, וצריך לחשוב.

לא ישא גוי אל גוי חרב – בדרך הטבע

🤝 תחנה ד · נקודה 15

לפי הרמב"ם, השלום העולמי יכול לבוא בתהליכים טבעיים, בלי ששום דבר ישתנה בטבע.

איך יתקיים "לא ישא גוי אל גוי חרב" בעולם כמנהגו? הרב אמר: אולי יום אחד יחליטו העמים לשבת יחד ולקבוע אמנה. אולי יקומו ועדות, ויהיו תהליכים. אנחנו לא יודעים.

והרב הביא דוגמה מן המציאות: עמים שבעבר נלחמו ורבו, לאט לאט מגיעים להחלטה שעדיף להם שלום. אין כאן נס גלוי. יש תהליכים, ולאט לאט הם מתקדמים. כך יכולה הנבואה להתקיים בעולם כמנהגו.

ואם לומדים כך, יש הבדל גדול באופן שבו מתייחסים לימות המשיח. לא מחכים שיום אחד הכול יתפוצץ, ומלך המשיח יבוא וישבור את כל העמים בבת אחת. ייתכן שהממשלה תימשך, והעולם ימשיך, ולאט לאט יקרו תהליכים בעולם. ייתכן אפילו שיקומו בעמים מי שיראו בבניין המקדש על ידי ישראל דבר טוב, וירצו לעזור בו.

קשה לדמיין איך יהיו כל הדברים האלה: בית המקדש, הפרה האדומה, הסנהדרין, השלום העולמי. אבל לפי שיטת הרמב"ם, העולם ימשיך להתנהג כמו שהוא, והתהליכים יקרו. וכמו שראינו "כל גיא ינשא" מתקיים ברכבת לירושלים, כך יכולים להתקיים גם השאר.

חזרה אל השיר

🎶 תחנה ד · נקודה 16

לפי הרמב"ם אפשר להבין איך המקדש יעמוד לפני שהמשיח יכריז, ואיך יהיו מי שלא יאמינו.

עכשיו אפשר להבין את השיר שפתחנו בו בשיעור הקודם: "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש", ואומר לישראל: "ענווים, הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם".

שאלנו: איך בית המקדש כבר עומד? ולמה יש מי שאינם מאמינים? לפי שיטת הרמב"ם זה מובן. אם הכול קורה בתהליכים טבעיים, בית המקדש יכול להיבנות בדרך הטבע, ואנשים אינם מרגישים שזו הגאולה. ולכן המשיח צריך לעמוד ולהכריז, ולהראות להם את האור.

ונשארה שאלה אחת: מה עם תחיית המתים? זה בוודאי אינו דבר טבעי. ונראה שאין לפרש אותו כמשל. על זה יש תירוץ נוסף, שאינו כתוב כאן ברמב"ם, ונשאר לשיעור הבא.

עד כאן ראינו מהם ימות המשיח לפי שיטת הרמב"ם, ואיך הוא מתרץ את הגמרות בצורה נפלאה: העולם כמנהגו נוהג, וכל הנבואות מתקיימות. יהי רצון שנזכה לראות את האור הזורח, ולהכיר בו בזמן.

נקודת הציון · הודיה וקרבה לה'
מי שמחכה לגאולה כדי ללמוד תורה ולדעת את ה', כבר עכשיו מתחיל לחיות בדרכה.
← נווטו למקום במשפט
ימות המשיחרמב"םקיבוץ גלויותגאולהשמואלאליהו הנביא
🗺️
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה